אלתרה

בכיתה ה׳ הלכתי לחוג דרמה.
לכבוד שיעור הסיום כל אחד התבקש לתכנן מופע של חמש דקות. 
לראשונה בחיי אלתרתי. 
לא שלא תכננתי שום דבר מראש, חס ושלום! תכננתי גם תכננתי! תכננתי לאלתר. 
מופע אימפרוב ראשון. 
התאהבתי. 

שחרור, אדרנלין, חדות מחשבה ושצף קצף שנפלט ממני בלי שום מאמץ. 
וכמובן, אהוב ליבי, צחוק הקהל. 
האלתור על הבמה הפך למקום פורקן, 
לתרופה. 
כאן בהגדרה נדרשתי לשחרר. 
כמה טוב שיש הגדרות...
ומאז? 
למדתי, התנסתי, הופעתי ולימדתי סגנונות שונים ומשונים של אימפרוביזציה, בארץ ובאירופה. 
ואתם יודעים מה גיליתי? 
שכדי לאלתר צריך להתחבר. 
להתחבר לשחקן שאיתו אני עומדת על הבמה, 
לקהל שצופה בי בציפייה, 
ולעצמי. 
 

להיות קשובה וחדה, להוריד מגננות, להשקיט ביקורת עצמית ולהסכים להיפתח באמת. 
במילים אחרות, צריך לדעת לתקשר... 
כמה כיף, ככה גם פרקטי לחיים. 

רוצים גם?